המצב בישראל

מחקר חתך בישראל שכלל מדגם ארצי ומייצג של 1,500 נשים יהודיות בגילאי 45-70 שנים בשנת 2008 מצא כי בקרוב למחצית מהנשים גיל הופעת המנופאוזה נע בין 45-50 שנים, בשליש גיל המחזור האחרון נע בין הגילאים 51-55 שנים, 10% נכנסו למנופאוזה בגילאי 40-44 שנים ו-5% בגילאי 56-60 שנים.

כמחצית מהנשים בגילאי 40-75 שנים בישראל דיווחו כי סבלו מגלי חום משנית למנופאוזה, כאשר בין הגילאים 50-65 שנים שיעור זה הגיע ל-60% מהנשים. כשליש מהנשים דיווחו על הזעות לילה, אשר היו נפוצות במיוחד בגילאי 50-59 שנים.  הפרעות שינה תועדו ב-60% מהנשים בגילאי 60-70 שנים. שליש מהנשים לאחר-מנופאוזה סבלו מדיכאון, חרדה, או עצבות ושיעור דומה סבל מכאבים בעת קיום יחסי מין וירידה בחשק המיני.

בכל הנוגע להשפעה של תסמיני מנופאוזה על תפקוד נשים בישראל, 20% מהנשאלות דיווחו על פגיעה בתפקוד ובנוכחות במקום העבודה ובבילוי עם המשפחה. הפגיעה באיכות החיים הייתה אף גדולה יותר ותועדה בשיעור גבוה כמעט כפליים בקרב נשים בישראל.

בסקר בריאות לאומי בישראל (INHIS-2) בשנים 2007-2008 בישראל דיווחו 8.4% מהנשים היהודיות בגילאי 45-75 שנים על נטילת טיפול הורמונאלי חליפי או שימוש בתכשירים טבעיים להקלה על תסמיני מנופאוזה. בנוסף, 22.9% מהנשים בקבוצת גיל זו דיווחו כי בעבר נטלו טיפול הורמונאלי חליפי. הסקר כלל מדגם קטן של נשים ערביות ולכן אין נתונים רבים בנושא זה.

בקרב הנשים שנטלו טיפול כלשהו לתסמיני מנופאוזה, 70% דיווחו על נטילת טיפול הורמונאלי חליפי ו-30% בחרו בשימוש בתכשירים טבעיים. השיעור הגבוה ביותר של שימוש בטיפול הורמונאלי חליפי תועד בקרב נשים בגילאי 55-64 שנים (12%).

מהשוואת תוצאות סקר זה אל מול סקר קודם בשנים 2003-2004 עלה כי היקף הטיפול ההורמונאלי החליפי היה במגמת ירידה בקרב נשים בגילאי 65-74 שנים ובמגמת עליה באלו בקבוצת הגיל 45-64 שנים.

ברחבי העולם זכה נושא המנופאוזה לחשיפה תקשורתית רבה, בעיקר בשנים שלאחר פרסום ממצאי מחקר ה-Women's Health Initiative. גם בישראל הנושא זכה להתייחסות רבה, כולל פרסום נייר עמדה מטעם האגודה הישראלית לגיל המעבר בשנת 2003. באותו נייר עמדה סיכמו המומחים המובילים בישראל באותה עת את הגישה לניהול נשים לאחר-מנופאוזה, כולל אפשרויות הטיפול והנחיות. לפני למעלה מעשור (שנת 2008) פורסם העדכון האחרון של נייר עמדה זה, אשר התייחס לנתונים העדכניים שפורסמו בספרות הרפואית ולהנחיות העדכניות של האיגודים המובילים בעולם, עם זאת, במהלך העשור האחרון לא פורסמו הנחיות קליניות מטעם אגודה זו לניהול אוכלוסיה זו בישראל. ככל הנראה המצב הנוכחי בישראל בכל הנוגע לאיכות הטיפול באוכלוסיה זו אינו טוב ויש מקום לשיפור ניכר, אשר ככל הנראה ניתן להשגה באמצעות הגברת המודעות ושיפור התקשורת. בכתבה שפורסמה בדה-מרקר הדגישו את חשיבות הנושא והזכירו כי בישראל כ-15% מהנשים בישראל מצויות בגיל המעבר, אך הנושא כמעט לא עולה לדיון ואולי אף מושתק. מצד אחד, נשים לא משתפות את הרופאים המטפלים בנושא, אך מנגד, גם הרופאים אינם מעלים את הנושא לדיון.

מנגד, בשנת 2010 פורסמו המלצות מטעם איגוד רופאי המשפחה בישראל אשר המליצו להימנע ככל הניתן מטיפול הורמונאלי חליפי להקלה על תסמיני מנופאוזה, בשל סיכון מוגבר לתמותה עקב סרטן שד. המלצה זו עוררה תגובה חריפה מטעם האגודה הישראלית לגיל המעבר שהתנגדה להמלצה זו ויצאה כנגד איגוד רופאי משפחה, אשר אינו אמון על רפואת גיל המעבר ופרסם את ההמלצות ללא התייעצות או דיון מקצועי עם המומחים לתחום בישראל.

השארת תגובה