המצב בארץ

בעקבות התפרצות נגיף הקורונה ושינוי הפעילות של מערכת הבריאות בארץ הוחלט על צמצום שירותים רפואיים ופרוצדורות וניתוחים שאינם חיוניים. בפועל, המשמעות הייתה סגירת שירותי טיפולי פוריות, ניתוחים אסתטיים, ניתוחי אף-אוזן גרון, פרוצדורות שלפי הגדרה לא היו דחופות וכן לא היו זמינים עוד שירותי תיירות מרפא. יתרה מזאת, שירותים רבים שנותרו פתוחים ירדו באופן משמעותי בהיקפם, כולל בדיקות אבחון למחלות ממאירות, טיפולים וניתוחים של גידולים, צנתורים וניתוחי לב, פרוצדורות נוירו-כירורגיות וגם שירותי דיאליזה.

מבתי חולים רבים ברחבי הארץ דווח על ירידה בהיקף של עשרות רבות של אחוזים בפעילות מתחילת משבר הקורונה בארץ. בעוד שבתחילת הדרך בתי חולים רבים דיווחו על ירידה של כ-10-20% בהיקף הפעילות, עם התקדמות והתגברות המשבר, לצד הגברת ההגבלות במטרה לצמצם את התפשטות הנגיף, היקף הירידה בפעולות רפואיות ירד בהיקף של עד 60-70%.

עדות מחקרית חשובה לירידה בהיקף הפעילות הוצגה באי-מד במאמרו של פרופ' שלומי מטצקי אפקט קורונה בו דיווח על ירידה של ירידה של 56% במספר הפונים למיון בתקופת הקורונה בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2019. 

בניסיונות להבין את הסיבות בבסיס הירידה הניכרת הנ"ל, מומחים הציעו כי להחלטה של משרד הבריאות והאיגודים הרפואיים להפסיק כליל חלק מהשירותים הרפואיים ולצמצם משמעותית שירותים אחרים, היה משקל כבד. עם זאת, מאחר והירידה בהיקף הפרוצדורות הרפואיות כללה ירידה משמעותית גם בהיקף ביצוע פרוצדורות חיוניות ו/או כאלו המותרות לפי ההנחיות.

לירידה הנ"ל בהיקף הפעילות הרפואית ישנן השלכות במספר רבדים. ראשית, בפן הרפואי, כפי שתואר במדינות אחרות בעולם, גם בישראל תתכן עליה ניכרת בתחלואה עקב מחלות ממאירות בשל אבחון מאוחר עקב דחיית בדיקות סקר ועליה במחלות לב וכלי דם עקב דחיית בירור רפואי או התערבויות נדרשות. במקרים רבים נדחו בדיקות הדמיה, בין אם בהתאם לרצון המטופלים בשל חששם מהנגיף או בגלל שחלק ממכוני ההדמיה נסגרו. בפן המנהלי, דחיית התורים עשויה להביא לעומס רב על מערכת הבריאות בתקופה שלאחר עידן הקורונה והחזרה לפעילות שגרתית. בפן הכלכלי, העומס הצפוי על המערכת לאחר שכוך המגפה הנוכחית צפוי להוביל להמתנה ממושכת לתור לרופא או להתערבות רפואית, כאשר אלו בעלי ממון צפויים לזכות בגישה מהירה יותר, בהשוואה לאלו שאינם יכולים לממן את ההתערבות במסגרת הפרטית.

בכלי התקשורת ובשיחות עם רופאים ניתן לשמוע סיפורים רבים של חולים אשר התעכבו בטרם פנייתם לקבלת טיפול דחוף, כולל חולים שנשארו בביתם למרות כאבי חזה שאובחנו בשלב מאוחר כהתקף לב, או אחרים שלא פנו להערכה רפואית למרות דימום ממושך ממערכת העיכול. הירידה בהיקף הפניות של מטופלים לחדרי מיון הובילה רופאים רבים במדינה לפנות דרך כלי התקשורת למטופלים ולהבהיר להם כי בתי החולים ערוכים לטפל גם בבעיות רפואיות שאינן קשורות למגפה הנוכחית.

לא ניתן להתעלם מהתרומה האפשרית של הרשויות במדינה למצב זה. הרשויות קיבלו החלטות מהירות ובשלב מוקדם, בהתאם להלך הדברים במדינות אחרות. ייתכן כי הפעילות הנרחבת וההגבלות המשמעותיות תרמו להשפעה המוגבלת של המגפה בישראל. עם זאת, בעוד שהגורמים המנהלים את המשבר הקפידו בשלב מוקדם להסביר על אמצעי המיגון ועל המגבלות, לא ניתנה תשומת לב מספקת ולא הובהר לציבור על חשיבות הפניה לקבלת שירותים רפואיים דחופים. רבים מאמינים כי בהודעות לציבור הרחב לא ניתן דגש מספק כי בתי החולים יהיו זמינים ובטוחים לטיפול בחולים עם מצבים דחופים וכי אין להימנע מפניה לבית החולים. בהעדר ההתייחסות לנושא בשלב מוקדם, מספר שבועות לתוך המשבר שמו לב רבים לירידה הדרמטית בהיקף הפונים לבתי חולים באופן כללי ורופאים רבים יצאו לכלי התקשורת בקריאה למטופלים עם מצבים דחופים להגיע לבתי החולים.

מעבר להשפעה קצרת הטווח הנ"ל עקב מצבים רפואיים דחופים, במקרים רבים ישנה חשיבות רבה לטיפול מונע וכי לדחיית פרוצדורות רפואיות ובדיקות אבחנתיות עשויות להיות השלכות ארוכות טווח על בריאות הציבור. לדוגמא, בדיקת ממוגרפיה או אולטרה-סאונד של השד באישה עם נגע חשוד בשד עשויה להוביל לאבחנה מוקדמת של סרטן שד עם פרוגנוזה טובה לאחר טיפול, בעוד שדחיית הבירור עלולה להוביל לאבחנה בשלב מאוחר יותר של הממאירות. דוגמא אחרת כוללת השלמת בירור לבבי של חולה עם תסמינים העשויים לרמז למחלת עורקים, כאשר ממצאים חריגים במיפוי לב עשויים להוביל לצנתור כלילי ולמנוע סיבוכים משנית למחלה כלילית, דוגמת הפרעות קצב לב ומוות פתאומי. עבור נשים רבות, גם דחיית טיפולי פוריות עשויה להיות מורכבת, מלווה בתסכול רב ואף להפחית את סיכויי ההצלחה של הטיפולים.

עם כל ההסתייגויות הנלוות בקביעת האומדן המדויק של היקף העליה בתחלואה ותמותה הצפויים בעקבות דחיית בדיקות סקר ופרוצדורות אלקטיביות, ובהחלט ייתכן כי במידה ומצב החירום היה נותר לפרק זמן ארוך יותר התוצאות היו גרועות יותר, אך על-פי הירידה בהיקף שירותי טיפול מונע, בדיקות סקר ופרוצדורות רפואיות העשויות להוביל לזיהוי מחלות בשלב מוקדם, דוגמת בדיקות אבחנתיות לזיהוי מחלות לב או סרטן, ניתן להעריך כי בשנה הקרובה תחול עליה בהיקף של כמה מאות עד אלפים מסיבות אלו.

באשר לרעיונות כיצד להתמודד עם המצב במקרה ויהיה גל נוסף של המגפה, אחת האפשרויות שעולה על הפרק היא להגדיר בתי חולים אזוריים אשר בהם לא יטופלו חולי קורונה ובתי חולים אלו יהיו זמינים לטיפול ובירור חולים הדורשים הערכה רפואית, על-מנת לצמצם או למנוע את ההשלכות של עיכוב באבחנה או בטיפול. מעבר לטיפול במצבים רפואיים דחופים, יש גם להימנע מדחיית בירור וטיפול במצבים בהם טיפול בשלב מוקדם עשוי למנוע תחלואה וקשה ותמותה בהמשך. שירותי טל-רפואה זכו להתקדמות משמעותית בעידן המגפה הנוכחית, כאשר במרפאות רבות החלו בשיחות טלפוניות עם המטופלים על-מנת לנסות ולספק המלצות להמשך בירור וטיפול, בהתאם למגבלות באותה תקופה. המשך פיתוח ושדרוג התשתיות ושירותי טל-רפואה עשוי לאפשר מתן רפואה מרחוק באיכות טובה עוד יותר במקרה של התפרצות מגפה בעתיד. שירותים אלו מספקים פתרון הן מצד הרופא, כאשר אינו בא במגע עם מטופלים העלולים להדביק אותו בנגיף וכך נותר זמין לעבודה, והן מצד המטופל, אשר אינו נדרש לצאת מביתו עם סכנת חשיפה לחולים בדרכו לרופא או בזמן המתנה במרפאה או בבית החולים.

2 תגובות
  1. DR DAVID BARRETT

    In my opinion the decrease in medical operations decreased by up to 60-70% because all doctors and staff were requested to concentrate their activities on corvid victims.
    Secondly the NEW sterility requirements also have caused a slow down of the doctors ability to examine patients.
    ,caused by the need to change clothing , gloves , masks etc
    and the additional expense incurred
    Finally one has to take into account the unwillingness of the patient to attend the hospital or kupat cholim for [??] fear of catching corvid

  2. דר' יובל גולדבורט

    אני מעריך, כפסיכיאטר ילדים ומבוגרים, שהמשיך לעבוד כל הזמן, נסע אל מטופליו או קיבל אותם בבית כי חששו להגיע למרפאה, גם הפרטית, ואף עודד אותם (או את הורי הילדים או בני המשפחה) לגשת לבדיקות וטיפולים שאינם קשורים לפסיכיאטריה.
    גם בפסיכיאטריה יש המון מקרים דחופים ואנשים מתו וימותו בגלל חוסר טיפול, גם טיפול באנשים עם דיכאון ואובדנות ומחלות נפשיות אחרות ואף יותר מכך התנהגויות אלימות במשפחה, במיוחד כלפי ילדים, על רקע הפחד שגורם לאנשים אגרסיביים להיות יותר אגרסיביים ולקרבנות האלימות וההתעללות, שגם כך חששים לפנות, עוד יותר לחשוש לפנות.
    הפחד, שבמידה רבה נבע מהפחדה, יחד עם מדיניות חסרת היגיון של העברה לא פרופורציונלית של משאבים לעיסוק בקורונה, היו ועדיין (והפחד יהיה לעוד זמן רב) גורמים מרכזים באי-הגעה לטיפול.
    ואף, לצערי, הזנחה פושעת , בעיני, כולל של רופאים ושל איגודים, כמדיניות, את מחויבותם לטפל בכל הבעיות הרפואיות.
    ואין מביאים בחשבון בכל הדברים הללו גם את העדר פניותם ותשישותם של רופאים רבים (בעיקר מתמחים) שעסקו באופן אינטנסיבי בקורונה והזניחו (שלא בטובתם ולא מבחירתם) אנשים עם בעיות אחרות, הרבה יותר אנשים (זה ברור אף כי אין לי מספרים)
    לדעתי צריך להפסיק את ההפחדה, להפסיק להתמקד בקורונה ולחזור לטפל כרגיל, עם אמצעי זהירות סבירים.
    מעבר לכך, יש צורך במסע הסברה אינטנסיבי להרגעה, הסברה והכוונה במטרה להפחית את הפחד, ממנו קשה להפטר
    למעשה – יש צורך בעבודה שיקומית אינטנסיבית להחזרת אמון האנשים באפשרות לחיות ובזכות לחיות באופן חופשי ולקבל כל טיפול שמגיע להם.

השארת תגובה