סקירה כללית

מבוא

קביעת אבחנה רפואית תוארה בשלל דרכים, דוגמת פתרון פאזל, מציאת מענה לתעלומה או מתן שם לתלונה מסוימת. אבחנה הינה התהליך בו מנסים להבין את אופי הבעיות של המטופל, במטרה לקבוע את אפשרויות הטיפול והפרוגנוזה. ללא תלות בהגדרתה, אבחנה הינה אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בתחום הרפואה, לאור המורכבות, שונות ואי-ודאות בכל צעד בהליך. מספר השיקולים על הפרק הוא גדול מאוד וממשיך לגדול כל הזמן. ישנם שני ארגונים העוקבים אחר מספר האבחנות: ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization), דרך מאגר International Classification of Disease, הכולל למעלה מ-12,000 אבחנות וה-National Library of Medicine, עם פירוט אודות למעלה מ-8,000 אבחנות במערכת (MESH (Medical Subject Headings. בכל שנה מצרפים למאגרים מאות אבחנות חדשות, בשילוב עם הגדרות וקריטריונים לקביעתן.

זיהוי האבחנה הנכונה הינו מרכיב מרכזי בטיפול רפואי, שכן זו מספקת הסבר לתלונות המטופל ומנחה את ההחלטות הטיפוליות. טעויות אבחנתיות הן מרכיב משמעותי באיכות הטיפול הרפואי, אך סוגיה זו אינה זוכה להתייחסות מספקת. טעויות באבחנה עשויות לכלול אבחנה שגויה המובילה לבחירת טיפול לא-מתאים, אי-ביצוע בדיקה אבחנתית נדרשת ו/או ביצוע בדיקות מיותרות (שחלקן פולשניות או יקרות), פרשנות שגויה של תוצאות בדיקות, או חוסר התייחסות לתוצאת בדיקה חריגות.

הגדרת טעויות באבחנה

אבחנה נכונה ומתוזמנת מתבססת על מספר גורמים, כולל ידע רפואי, ניסיון וכישורים של הרופא המטפל והמשאבים הזמינים. בקרב רופאי משפחה קיים סיכון גבוה לטעויות באבחנה מאחר ואלו מטפלים במספר גדול של חולים, כאשר לעיתים קשה לאבחן את המקור לתסמינים שלהם עקב התייצגות קלינית שאינה חד-משמעית. עוד ייתכן כי לרופאי משפחה ניסיון מוגבל בלבד עם מחלות לא-נפוצות וגישה מוגבלת לבדיקות אבחנתיות.

טעות באבחנה עשויה לנבוע מפספוס אבחנה (אי-אבחון ממאירות למרות תסמינים), עיכוב לא-הולם באבחנה (קבלת תוצאה חריגה של בדיקה המרמזת למחלה, אך איש לא עדכן את המטופל בנושא) או קביעת אבחנה שגויה (נמסר למטופל על אבחנה אחת, כאשר בפועל יש עדות לאבחנה אחרת). תתכן חפיפה בין סוגים אלו של טעויות באבחנה.

האבחנה לרוב נקבעת לאורך זמן, ולא בנקודת זמן אחת, כאשר במהלך תקופה זו משלימים הערכה ראשונית, השלמת בדיקות אבחנתיות ופענוח תוצאות הבדיקות, מעקב וניטור אחר הנתונים לאורך זמן והפניה לרופאים יועצים. טעויות באבחנה עשויות להתפתח בכל אחת מהנקודות הללו.

טעויות אבחנתיות מהוות נקודת כשל למתן הסבר מדויק ובמועד לבעיות הרפואיות של המטופל, מדובר בפספוס הזדמנות לקבוע אבחנה נכונה על-בסיס העדויות הזמינות או להסביר את הנושא למטופל. פספוס ההזדמנות לקבוע אבחנה נכונה עשוי לנבוע מגורמים קוגניטיביים ו/או סיסטמיים. למניעת הטיה עקב בחינה לאחור של המקרה, נדרשת הוכחה להשמטה/מחדל (כישלון נקיטת צעד נכון) או פעולה שגויה (נקיטת צעד שגוי) בנקודת הזמן בה אירעה הטעות. פספוס הזדמנויות לאבחנה עשויות לנבוע מצד הרופא המטפל, צוות הטיפול או המטופל. טעות הניתנת למניעה או עיכוב באבחנה עשויים לנבוע מגורמים מעבר לשליטתו המיידית של הרופא המטפל, אשר אינה קשורה ישירות לפעולות בהן נקט הרופא.

לפי דיווחים מסוימים, טעויות באבחנה הן פחות נפוצות במקצועות רפואיים בהם הממצאים גלויים לעין, דוגמת רדיולוגיה או פתולוגיה, כאשר במקצועות הדורשים הערכה כוללת של המטופל, דוגמת רפואה פנימית, רפואה דחופה או רפואת משפחה, שיעור הטעויות באבחנה גבוה יותר.

היקף טעויות באבחנה

הערכת היקף טעויות בבתי חולים הצביעה על שיעור משמעותי של טעויות אבחנתיות בנסיבות אלו, אך ישנה חשיבות רבה גם לטעויות אבחנתיות גם במסגרת הטיפול במרפאות; טעויות אבחנתיות הן די נפוצות במרפאות ראשוניות ומרבית המטופלים צפויים לחוות טעות באבחנה במהלך חייהם.

ממחקר שנערך במדינה ברמה כלכלית גבוהה עלה כי בכל שנה, כ-5% מהמבוגרים חווים טעות באבחנה במרפאות חוץ. למעלה ממחצית מהטעויות הללו הן בעלות פוטנציאל גרימת נזק חמור. החוקרים הציעו כי סביר להניח שמדובר בתת-הערכה וכי שיעור הטעויות האבחנתיות במדינות ברמת הכנסה נמוכה יהיה הרבה יותר גבוה.

היקף הטעויות האבחנתיות בילדים אינו ידוע. עם זאת, מסקר בקרב רופאי ילדים במדינות בעלות הכנסה גבוהה עלה כי למעלה ממחציתם דיווחו על טעות באבחנה בתדירות של לפחות פעם או פעמיים בחודש ועל טעות מזיקה שלהם בתדירות של לפחות פעם או פעמיים בשנה.

במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית האתגר עשוי להיות גדול יותר, עקב גישה מוגבלת לבדיקות אבחנתיות, מיעוט אנשי מקצוע מנוסים או מומחים בתחום ומגבלות הנובעות ממערכות שמירת רשומות רפואיות. גורמים אלו עשויים לתרום לשיעור גבוה יותר של טעויות אבחנתיות במסגרות מרפאות ראשוניות.

עיכובים באבחנת מחלת ממאירות הם נפוצים יותר. אחד המחקרים בנושא מצא כי כ-7% מהתוצאות החריגות אינן מדווחות לחולים, דבר העשוי להוביל לעיכוב באבחנה. שיבושים בהליכי הפניה של מטופלים עלולים גם כן להוביל לטעויות ולעיכוב באבחנה.

גורמים לטעויות באבחנה

תקלה בכל אחד מהמרכיבים בתהליך קביעת אבחנה עשויה להוביל לטעות באבחנה.

הגורמים עשויים לכלול טעויות קוגנטיביות, דוגמת פירוש שגוי של העדויות הזמינות או אי-ביצוע בדיקה גופנית או פענוח נכון של תוצאות בדיקות. למעשה, יש עדויות לפיהן ניתן לזהות טעויות קוגניטיביות בלמעלה ממחצית מהמקרים בהן נקבע כי הייתה טעות באבחנה.

כשלים מערכתיים עשויים גם כן לתרום לטעויות אבחנתיות, עקב בעיות הנוגעות לתקשורת או תיאום טיפול, בעיות הנוגעות לזמינות נתוני רשומות רפואיות או גישה לא-מספקת לרופאים מומחים.

מחקר במדינה מפותחת מצא כי השלבים הנפוצים ביותר בהם תועדו טעויות רפואיות כללו את נקודת המפגש בין הרופא והמטופל (79%) – בפרט בעיות הקשורות לנטילת אנמנזה רפואית, ביצוע בדיקה גופנית, או הזמנת בדיקות אבחנתיות לבירור נוסף – בעיות הנוגעות להפניית המטופל (20%), גורמים הקשורים במטופל (16%), מעקב וניטור מידע מבדיקות אבחנתיות (15%) וביצוע ופענוח בדיקות אבחנתיות (14%). כמחצית מהטעויות הרפואיות כללו לפחות שניים מבין תהליכים אלו.

מגוון רחב של גורמים עשוי לתרום לטעויות אבחנתיות:

  1. גישה לטיפול באיכות גבוהה – גישה מוגבלת עקב שיקולי עלות כלכלית, מרחק מגורים, אי ידיעת קרוא וכתוב, מגבלות נסיעה או מספר מוגבל של מרכזים רפואיים.
  2. זמינות מומחים – העדר אנשי מקצוע מנוסים, למשל עקב הכשרה לא-מספקת או הגירת רופאים מחוץ למדינה.
  3. עבודת צוות – ליקוי בעבודת צוות רפואי, העדר הכשרה באשר להתנהלות במקרי טעות רפואית והעדר משובים בנושא.
  4. זמינות בדיקות אבחנתיות – מגבלה בביצוע בדיקות אבחנתיות בשל זמינות או איכות הבדיקות.
  5. תקשורת – מגבלות בשיתוף מידע רפואי.
  6. תיאום טיפול – עיכובים בהתייעצות עם רופאים אחרים, אובדן תוצאות בדיקות או העדר תיעוד טיפול ברשומה הרפואית.
  7. מעקב – מגבלות ביכולת המעקב אחר המטופלים פוגעות ביכולת הרופא להתרשם משינויים במצב המטופל העשויים לתרום לאבחנה נכונה.
  8. עלות טיפול – עלות טיפול גבוהה כאשר ידו של המטופל אינה משגת עלולה לתרום לבעיות באבחנה של מצבים רפואיים.
  9. הכשרת אנשי צוות רפואי – לעיתים קרובות, ההכשרה הרפואית אינה מספקת, בפרט בכל נושא חשיבה קלינית; ישנן מגבלות רבות לדרישות לרישוי והסמכה.
  10. זמינות משאבי מידע רפואי – במקומות מסוימים אין גישה זמינה למשאבי מידע רפואיים, כולל גישה לאינטרנט; עלויות מינוי גבוהות לעיתונים רפואיים או עלויות גבוהות להורדת מידע רפואי עלולות לפגוע בכשירות המטפלים.
  11. תרבות – חלק מהתרבויות אינן תומכות בהליכי שיתוף ולמידה; מערכות ממוקדות-רופא פוגעות ביכולת תפקוד צוות רפואי. החולים עשויים לחוש כי נכון יותר שהם ישמשו כמטופלים פאסיביים המצייתים להוראות הרופא.
  12. גורמים אנושיים וסוגיות קוגניטיביות – סביבת העבודה והמערכות מועדים להסחות דעות, תקלות וחוסר ארגון של המידע הרפואי.

טעויות נפוצות

סקירה שיטתית זיהתה שכיחות גבוהה של קושי אבחנתי וטעויות באבחנה בקרב חולים עם ממאירויות, התקפי לב, דלקת קרום המוח, דמנציה, אנמיה על-רקע חסר ברזל, אסתמה, רעד בקשישים וזיהום בנגיף HIV. ממחקר שכלל 190 מקרים של טעויות אבחנתיות עלה כי טעויות היו נפוצות בחולים עם דלקת ריאות (7%), החמרת אי-ספיקת לב (7%), אי-ספיקת כליות חדה (5%), ממאירות (5%) וזיהום בדרכי השתן (5%). מחקר אחד מצא כי הטעויות הנפוצות ביותר כללו מצבי זיהום, חבלה ומחלות ממאירות.

מהנתונים עולה כי במרפאות ראשוניות, מקרים לא-מאובחנים של מחלות ממאירות, זיהומים ומחלות לב וכלי דם מהווים את הקטגוריות המובילות לטעויות באבחנה בעלות פוטנציאל נזק:

  • ממאירות – עיכוב באבחנת ממאירות עלול להוביל לנזק למטופל ולעלויות טיפול גבוהות. אבחנת ממאירות הינה סוגיה מאתגרת, בפרט מאחר וממאירויות רבות עשויות להתייצג עם תסמינים לא-ספציפיים. מנגד, מאמצים להגדלת שיעורי האבחנה באמצעות בדיקות סקר, עשויים להוביל לזיהוי גידולים שפירים או לא-מזיקים, שאינם דורשים טיפול אגרסיבי.
  • זיהומים – טעויות באבחנה הן נפוצות במקרים של זיהום החולף עצמונית, כמו גם במקרים של זיהומים חמורים יותר. לעיתים קרובות מאבחנים באופן שגוי זיהום נגיפי כזיהום חיידקי, צעד המוביל לטיפול אנטיביוטי מיותר. כ-10% מהמקרים של שחפת עשויים להיות מאובחנים באופן שגוי, עקב פרשנות שגויה של תוצאות הבדיקה והעדר שימוש בכלים אבחנתיים בסיסיים, דוגמת מיקרוביולוגיה או בדיקות הדמיה. ברחבי העולם, לעיתים קרובות ישנן טעויות באבחנה של ילדים עם דלקת ריאות, התייבשות עקב שלשולים ומלריה.
  • מחלות לב וכלי דם – הן בילדים והן במבוגרים ייתכן עיכוב באבחנה של מחלות לב וכלי דם, עם החמרת התוצאות הקליניות. טעויות עשויות לנבוע אף מפספוס או חוסר התייחסות מספקת לתסמינים קלים בשלב מוקדם. זיהוי חולים בהם נדרשים אמצעי מניעה ראשונית או שניונית דורש אבחנה הולמת וניהול נכון של גורמי סיכון או מצבים מקדימים, דוגמת סוכרת, יתר לחץ דם ודיסליפידמיה.
  • ילדים – ברחבי העולם, אבחנה שגויה עשויה לתרום לכ-7 מיליון מקרי תמותה של ילדים בכל שנה, בעיקר עקב גורמים הניתנים למניעה. עם זאת, אין נתונים רבים אודות אבחנות שגויות בילדים. סקירה שיטתית של תביעות רשלנות רפואית ברפואה ראשונית זיהתה 34 מחקרים (כולם ממדינות בעלות הכנסה גבוהה), מהם שני מחקרים סיפקו נתונים אודות ילדים. המצבים הנפוצים שהובילו לתביעות שעסקו בילדים כללו דלקת קרום המוח, גסטרואנטריטיס, דלקת ריאות, דלקת תוספתן, אלח דם וממאירות.

פתרונות אפשריים

התערבויות להפחתת טעויות באבחנה התמקדו בשיפור הידע והכישורים של המטפלים, כמו גם התייחסות לסוגיות מערכתיות, דוגמת תקשורת, תיעוד רישום והליכי הזמנת בדיקות. עם זאת, אין נתונים רבים באשר לתועלת גישות אלו בהפחתת טעויות אבחנתיות. סביר להניח כי משלב התערבויות יוביל לתוצאות הטובות ביותר.

א. שיפור ידע וכישורים

מאחד המחקרים בנושא עלה כי מטפלים אינם תמיד חושבים לעומק אודות ההחלטות שמקבלים או המידע שברשותם. היבטים מסוימים של ההליך האבחנתי עשויים להיות חשובים יותר והתערבויות העשויות לשפר את החשיבה הקלינית כוללות תרגול ואימון, בשילוב עם כלים מתאימים, דוגמת רמזים לשיפור הזיכרון, רשימות תיוג (צ'קליסט), או כלים אינטרנטיים המסייעים באבחנה מבדלת וקבלת החלטות. שילוב כלים המסייעים בקבלת החלטות ברשומות הממוחשבות עשוי לסייע באבחנה ובטיפול.

שיפור  מהימנות האבחנה דורש הדרכה טובה יותר של רופאים ראשוניים. ישנה תועלת ברורה לשיפור יכולות חשיבה קלינית, בטיחות הטיפול בחולים, גורמי אנוש, חשיבה ביקורתית, התמודדות עם חוסר ודאות, הטיות אפשריות והתייחסות למגבלות בדיקות. הכשרה המתמקדת בגורמים ובהשפעה של טעויות באבחנה עשויה לסייע למטפלים לצמצם את היקף הטעויות באבחנה. סימולציות ומשובים עשויים לשמש ככלי לימוד יעיל.

ב. העצמת מטופלים

שילוב והעצמת המטופלים הינה השקעה בעלות נמוכה, עם פוטנציאל תועלת גדול מאוד. החולים עשויים לשמש כרשת בטחון דרך העצמתם להמשיך ולעקוב אחר הופעת תסמינים חדשים לאורך הזמן. גישה זו כוללת הדרכה של החולים להבין אחר אילו תסמינים עליהם לעקוב, מה צפי מהלך הזמנים של מחלתם וכיצד לפנות לטיפול במידה ולא חל שיפור במצבם הרפואי. המטופלים עשויים להיות פעילים יותר בהבטחת הערכת הרופא את תוצאות הבדיקות אליהן הופנו. הם יכולים לסייע לרופאים לשקול באופן מקיף יותר את האבחנה המבדלת, כאשר מציגים בפניהם שאלות אודות אבחנות אפשריות אחרות. המטפלים יכולים גם לסייע למנוע טעויות באבחנה דרך הקפדה על מעקב ומשובים.

העצמת המטופלים כוללת הפרכת תפיסות שגויות, דוגמת "העדר חדשות משמעו חדשות טובות" מהרופא (דבר העשוי לתרום לכשל מעקב אחר תוצאות בדיקות חריגות), ולעודד מטופלים להביע את החששות והפחדים שלהם. עם זאת, גישה זו עשויה להיות מאתגרת יותר באזורים בהם מקובלת גישה פאסיבית או תרבות היררכית יותר.

ג. שיפור מערכות בריאות

מערכות העובדות בסביבה עירונית עם גישה זמינה לתמיכה טכנית חשופות לאתגרים שונים, בהשוואה לאלו העובדות באזורים כפריים ומרוחקים יותר. רמת ההתפתחות הכלכלית של המדינה או הקהילה משפיעה גם כן כל מבנה מערכת הבריאות. עם זאת, בכל מערכות הבריאות סביר להניח כי ניתן להביא לשיפור באבחנה ע"י שיפור הגישה לטיפול וניסיון נרחב יותר של המטפלים, הבטחת כישורי המטפלים, הקפדה על שירותי אבחנה זמינים ובאיכות גבוהה (דוגמת בדיקות הדמיה/מעבדה) ושמירה על סביבת עבודה מתאימה עם טכנולוגיית מידע רפואי יעילה ובטוחה לשיפור הטיפול.

לא ידוע רבות אודות המדדים הטובים ביותר להערכת איכות הטיפול, בפרט בתנאים בהם אין משאבים רבים. עם זאת, במדינות עם מערכות טיפול ראשוני חזקות יותר המטופלים בריאים יותר. ישנם הבדלים גדולים ברחבי העולם במספר, סוג ופיזור המטפלים הראשוניים. דרושה מדיניות ממשלתית הנשענות על רפואה ראשונית כחלק מרכזי בכלל מערכת הבריאות. באזורים בהם הגישה לטיפול ראשוני היא מוגבלת, הטיפול עשוי להינתן בידי מטפלים שאינם רופאים, אך חשוב כי מטפלים אלו יזכו להכשרה ותמיכה מתאימה.

ד. טכנולוגיות מידע רפואי

צורות רבות של טכנולוגיית מידע רפואי עשויות לסייע לצמצם טעויות באבחנה במדינות ברחבי העולם. במידה וישנה גישה לאינטרנט ניתן להשלים ייעוץ ואבחנה מרחוק. בחינה מרחוק של בדיקות הדמיה, תוצאות בדיקות לב, עיניים, פתולוגיה ודרמטולוגיה, בוצעה בהצלחה. דבר זה מוביל לעליה בגישה למומחים בתחומים שונים, בזמן אמת. טכנולוגיות מידע רפואי עשויות לסייע גם בחשיבה הקלינית, לזהות טעויות ולשפר את המעקב והניטור אחר החולים.

טכנולוגיות מידע רפואי עשויות להפחית טעויות אבחנתיות במספר דרכים:

  1. סיוע באיסוף מידע – מערכות המסייעות באיסוף נתונים מרכזיים מבטיחות איסוף מידע קריטי, משפרות שלמות חלקי אנמנזה שלעתים מוזנחים (עישון, סיפור משפחתי, טיול לאחרונה).
  2. שיפור סידור והצגת המידע – מוביל להפחתת הקושי הקוגניטיבי והסחת הדעת, תוך דגש על המידע המרכזי במטרה להבטיח כי לא מפספסים נתונים קריטיים.
  3. יצירת אבחנה מבדלת רחבה – המערכות עשויות לסייע בהצעת שאלות או בדיקות חשובות להמשך מעקב; מנועי אבחנה מבדלת נועדו למנוע התמקדות באבחנה אחת.
  4. תמיכה בסבירות אבחנתית – שילוב נתונים קליניים עם בדיקות מעבדה לחישוב/עדכון הסבירות לאבחנה נתונה. סיוע בשימוש בכלים לניבוי קליני במטרה לשפר הערכת הסבירות לאבחנה מסוימת.
  5. סיוע בקביעת תכנית אבחנתית – מסייע בקביעת השלבים הבאים הנדרשים להערכת המטופל, כולל בירור נוסף נדרש.
  6. שיפור גישה למידע משלים – מתן גישה להנחיות קליניות, מאמרים בכתבי העת ומקורות מידע אחרים.
  7. שיפור מעקב אחר המטופלים – תמיכה בגישה מהימנה למעקב אחר החולים דוגמת, כלי תזכורת המתריעים אודות מעקב אחר בדיקות חריגות או המשך מעקב אחר בעיות פתוחות.
  8. יישום ושיפור תכניות סקירה – שיפור ההיענות באמצעות תזכורות אלקטרוניות ויצירת דו"חות מבוססי-אוכלוסיה. סיוע בזיהוי חולים בסיכון גבוה ואלו שאבדו למעקב.
  9. עידוד משובים אבחנתיים לרופאים – ביסוס שרשרת אירועים ברורה תוך תיעוד מהלך הטיפול בצורה מדויקת יותר; ניתן לשוב לאחור בכל מקרה של טעות ולהשתמש במקרה כחווית למידה לכלל המעורבים.
  10. סיוע בזיהוי טעויות אבחנתיות – בדיקה כפולה עשויה לסייע בזיהוי טעויות; אלגוריתמים אלקטרוניים עשויים לזהות הזדמנויות שפוספסו לאבחנה.
  11. תמיכה באפשרויות מחקר – אספקת נתונים אפידמיולוגיים והשוואות בין מטפלים, הבדלים גיאוגרפיים בין מרפאות מאפשרים הערכת הבדלים בתוצאות המטפלים ואירועים חריגים משנית לטעויות באבחנה.

ה. שיפור זמינות בדיקות

גישה זמינה לבדיקות אבחנתיות עשויה להפחית משמעותית את היקף הטעויות האבחנתיות, בפרט במדינות בעלות הכנסה נמוכה. יש להעניק עדיפות גבוהה להתערבויות לשיפור שירותי אבחנה לאור השיעורים הגבוהים של עיכוב באבחנת ממאירות והקשיים בקביעת האבחנה על-בסיס מאפיינים קליניים בלבד.

שירותי בדיקות הדמיה ופתולוגיה התומכים בבדיקות אבחנתיות הם לרוב מוגבלים במדינות בעלות הכנסה נמוכה. במקרים אלו, בדיקות לצד מיטת המטופל עשויות לשפר את הזמינות של בדיקות אבחנתיות ומעבדתיות לניטור אחר מחלות לא-מדבקות, כמו גם בדיקות מיקרוביולוגיות מהירות לזיהומים דוגמת HIV, מלריה וזיהומים המועברים במגע מיני. יש להכשיר אנשי צוות בביצוע ופענוח בדיקות לצד מיטת המטופל.

ו. למידה מטעויות

איגודי טיפול רפואי נדרשים לעקוב באופן שגרתי אחר איכות קביעת אבחנות. הגישות כוללות כלים לזיהוי טעויות אפשריות או טריגרים דרך הערכת רשומות המטופלים, עידוד דיווח ולמידה מטעויות וזיהוי כשלים בתהליכי מעקב אחר ממצאים חריגים.

ניתוח מקרים פרטניים של טעויות אבחנתיות מספק הזדמנות להבנת בעיות ולחיפוש אחר פתרונות אפשריים. דיונים ללא-ענישה וללא צורך להתגונן הם בעלי חשיבות רבה בשיפור המודעות והלמידה כיצד להימנע מטעויות. דיונים אלו יכולים להיערך במפגשים במרפאות וצריכים לכלול את כל חברי הצוות המטפל. במידת האפשר, ניתוח מקור כשל עשוי להפוך לחלק שגרתי במאמצי הלמידה.

אחד האתגרים העיקריים הוא הבנת הנסיבות בזמן הטעות, באופן זה להימנע מהטיות העשויות לנבוע מבחינה רטרוספקטיבית של המקרה. המטרה היא להבין מדוע פעולה, או חוסר-פעולה, הייתה הגיונית באותה עת וכיצד ניתן לשפר את המצב בעתיד.

השארת תגובה