כללים והמלצות לרופא

זיהוי מצבים בעדיפות גבוהה:

מצבים בעדיפות גבוהה הם אלו בהם הרופאים לרוב סוטים מהטיפול הרפואי הטוב ביותר; אלו כוללים מצבים בהם ישנו שימוש-יתר בתרופות אנטיביוטיות, או שימוש בתכשיר, במינון או במשך טיפול אנטיביוטי שגוי:

  1. מצבים בהם אין התוויה לטיפול אנטיביוטי – דוגמת ברונכיטיס חדה, הצטננות, זיהומים לא-ספציפיים אחרים בדרכי נשימה עליונות או דלקת גרון ויראלית, ודלקת אסימפטומטית בדרכי השתן.
  2. מצבים המועדים לאבחנת יתר – אלו כוללים מחלות בהן תתכן התוויה לטיפול אנטיביוטי אך מועדות לאבחנת-יתר – דוגמת טיפול אנטיביוטי לדלקת גרון סטרפטוקוקאלית ללא משטח גרון לזיהוי החיידק.
  3. משטר טיפול שגוי – מצבים בהם תתכן התוויה לטיפול אנטיביוטי אך בוחרים במשפחת תרופות אנטיביוטיות שגויה, תכשיר שגוי, מינון או משך טיפול לא נכונים.
  4. טיפול דחוי – ישנם מצבים בהם יש מקום להמתנה זהירה או דחיית טיפול אנטיביוטי, אך צעד זה אינו מיושם באופן מספק – דוגמת דלקת אוזניים וסינוסיטיס ללא-סיבוכים.

התערבויות קליניות:

ישנן מספר התערבויות העשויות להביא לשיפור מתן מרשם לטיפול אנטיביוטי:

  1. הדרכות ועדכונים – כולל צמצום פערי ידע, עדכונים בנושא קווים מנחים לטיפול במחלות זיהומיות.
  2. קביעת סטנדרטים למתן טיפול אנטיביוטי – אלו עשויים לכלול יישום הנחיות ארציות ו/או פיתוח הנחיות ספציפיות למוסדות רפואיים.
  3. המתנה זהירה – דחיית טיפול אנטיביוטי במצבים בהם המחלה עשויה לחלוף ללא טיפול, אך תתכן תועלת לטיפול אנטיביוטי במידה ולא חל שיפור בתסמינים. לדוגמא, ניתן להורות למטופל להתקשר או לשוב לקבלת מרשם, או לספק מרשם דחוי עם הוראות לנפק את המרשם לאחר תקופת זמן מוגדרת.
  4. צמצום בדיקות אבחנתיות – בדיוקות מיותרות המובילות לעיתים קרובות לטיפול אנטיביוטי לא-הולם – דוגמת תרבית שתן בהעדר תסמינים ספציפיים או תרבית כיח בחולים עם ברונכיטיס חדה.

דיווח ומעקב:

מעקב ודיווח אודות טיפולים אנטיביוטיים עשויים לסייע בהנחיית שינויים במדיניות ולשמש להערכת התקדמות בשיפור הרגלי מתן מרשם לטיפול אנטיביוטי.

הדרכת חולים:

ישנה חשיבות רבה להדרכת חולים אודות טיפול אנטיביוטי הולם, עם הסבר בנוגע למצבים בהם יש מקום לטיפול אנטיביוטי ומצבים בהם הדבר מיותר, תוך התייחסות לסכנות של טיפולים אנטיביוטיים.

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.