המצב בישראל

בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, מספר בתי חולים גדולים בישראל הקימו יחידות למחלות זיהומיות, אך אלו לא אוישו באופן מספק והתמקדו בעיקר בייעוצים קליניים והגבלת טיפול אנטיביוטי. בתקופה זו בקרת זיהומים נוהלה בעיקר ע"י אחיות.  במשרד הבריאות לא הייתה מערכת מסודרת בנושא בקרת זיהומים ובשנות התשעים המוקדמות חלה התפשטות משמעותית של חיידקים בעלי עמידויות למספר תרופות אנטיביוטיות, כולל חיידקי (MRSA (Methicillin Resistant Staphylococcus Aureus, חיידק Enterobacteriaceae מייצרי (ESBL (Extended Spectrum β-Lactamase ו-Acinetobacter עמיד לטיפול. בשנים 2004-2005 החלו לראשונה התפרצויות של חיידקי VRE (Vancomycin Resistant Enterococci) בבתי חולים בישראל.

בשנת 2006 מערכת הבריאות בישראל ניצבה בפני התפרצות חיידקי (CRE (Carabapenem-Resistant Enterobacteriaceae, כאשר בשנת 2007 שיעור מקרי CRE עמד על 175 מקרים למיליון אנשים באוכלוסייה. התפשטות חיידקים עמידים אלו הובילו לחשיפה של מספר כשלים באמצעי בקרת זיהומים בישראל ושימשה כזרז לשיפור הנושא. הכשלים כללו העדר יחידה למחלות זיהומיות במרבית בתי החולים; העדר מעקב וניטור מחלות זיהומיות; והעדר גוף ממשלתי אחראי לנושא.  בעקבות התפרצות זו  התקבלה החלטת ממשלה להקים את המרכז הארצי למניעת זיהומים ועמידות לאנטיביוטיקה בישראל במסגרת משרד הבריאות. למעשה, זו הפעם הראשונה בה המדינה לקחת את האחראיות הכוללת על נושא זיהומים על-רקע טיפול רפואי.  עם השנים חלו שינויים בתחומי האחראיות של המרכז וסוכם כי ירכז ויכוון את הפעילות הקשורה בבקרה ומניעת זיהומים במוסדות רפואיים ואת נושא העמידות לטיפול אנטיביוטי במוסדות ובקהילה. המרכז מנהל מסד נתונים לאומי לצרכיי מעקב, זיהוי בעיות, ניסוח המלצות והנחיות והערכת תוצאות ההתערבות.

בשנת 2012 פורסם חוזר מנכ"ל בנושא שימוש מושכל באנטיביוטיקה, שנועד בעיקר למנוע עמידות לטיפול אנטיביוטי.  על-פי חוזר זה, בכל מוסד ימונה רופא מומחה במחלות זיהומיות שיוגדר כאחראי התכנית לניהול אנטיביוטיקה, לצד ועדה מוסדית ייעודית למניעת זיהומים ומניעת עמידות לאנטיביוטיקה.  אחת ממטרות התכנית הינה ניטור השימוש באנטיביוטיקה וניתוח סיבותיה ותוצאותיה, לצד הגבלת שימוש בתכשירים מסוימים, שיוגדרו ככאלו הדורשים פיקוח מוגבר – בעיקר תרופות אנטיביוטי רחבות טווח, תרופות עבורן קיים חשש מפני התפתחות עמידות ותרופות המצויות בשימוש מופרז.

בבדיקה של מבקר המדינה בחודשים ינואר-אוגוסט 2012 את פעילות משרד הבריאות, בתי החולים וקופות החולים בישראל, נמצא כי בשנת 2012, היקף מקרי התמותה על-רקע זיהום חיידקי שנרכש בבתי החולים נע סביב 4,000-6,000 חולים בשנה. על-פי הערכות אלו, ניתן היה למנוע כ-25-75% מהזיהומים הנרכשים בבתי החולים. על-פי הספרות הרפואית, כ-50% מהזיהומים בבתי חולים נובעים מחיידקים עמידים לטיפול אנטיביוטי. הגורמים העיקריים לריבוי הזיהומים במוסדות רפואיים שזוהו בדו"ח זה כללו היגיינת ידיים לקויה; חוסר מודעות של ציבור המבקרים בבתי החולים; צפיפות רבה בחדרי אשפוז; מחסור בכוח אדם; והעדר בידוד של חולים שיש חשש שהם נשאים של מזהמים.

מדו"ח מטעם ארגון הבריאות העולמי משנת 2014 עלה כי ישראל הינה אחת המדינות בעלות שיעור העמידות הגבוה בעולם לטיפול אנטיביוטי. מהנתונים מישראל עלה כי שכיחות חיידקי Escherichia coli עמידים לצפלוספורינים מדור שלישי נעה סביב 7-8% בבתי חולים וסביב 4-5% בקהילה.  שיעור החיידקים הללו שהיו עמידים לפלאורוקווינולונים עמד על קרוב ל-18%.  היקף חיידקי Klebsiella pneumonia שהיו עמידים לקרבפנם נע סביב 5-7%. עמידות חיידקי סלמונלה לפלואורקווינולונים עמדה על 13%. שיעורי חיידקי Staphylococcus aureus עמידים ל-Methicillina (MRSA) נע סביב 48%.

אין כיום הערכה רשמית לרמת העמידות והתמותה הצפוייה, אך על בסיס תחזיות כלל עולמיות , אשר צופות עלייה עולמית מכ-700,000 מקרי תמותה כיום ל-10 מיליון ב-2050 , ניתן להעריך את מספר מקרי התמותה בישראל צפוי לעלות לסד"ג של 100-200 אלף בשנה.

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.